<h1>פסקי או"ז הלכ' תפילין</h1>
<h2>דף ו:</h2>
הלכה למעשה דתפילין לא בעו שירטוט בין שיטה לשיטה. אבל למעלה משרטט שירטוט העליון (והתחתון) וכותב למטה כמה שיטין שירצה. ואם החמיר על עצמו ושירטט בין שיטה לשיטה נקרא הדיוט, אבל לא פסל את התפילין בכך. ורבינו שמחה זצ"ל כתב דפסל. וספר תורה ומזוזה ודאי בעו שירטוט בין כל שיטה ושיטה, ואם לא שירטט בין כל שיטה ושיטה פסל אותה יריעה. ובשירטוט עצמו נסתפק רבינו שמחה זצ"ל אי בעינן שירטוט המתקיים לעולם וישרוט בברזל. או ישרוט בבדיל ועופרת שיהא נראה לסופר בשעת כתיבה. כדי שיכתוב בשוה. או שיתקיים כל ימי הכתב כגון בסיקרא או בצבע. ומדאמרינן בבראשית רבה קווצותיו תלתלים זה הסירגול, משמע דבעינן (שירטוט) המתקיים לעולם. הלכה כרבי יצחק שאין כותבין שלש תיבות מן המקרא בלא שירטוט. ואומר רבינו תם זצ"ל דהני מילי כשמתכוין לכתוב לשם דרשה. אבל לכתוב לשון צח ונקי כעין שכותבין בכתבים שרי לכתוב כמה תיבות בלא שירטוט. וכן פירש ריב"א זצ"ל בשם רבינו אליהו זצ"ל. ואינו משמע כן בירושלמי. ואומר רבינו שמחה זצ"ל דמשטייט אינו קרוי כתיבה. ועל כן מותר לכתוב בכתבים לשון המקרא בלא שירטוט.
<h2>דף יט.</h2>
תפילין ומזוזות בעו דיו. ופירש ר"ת זצ"ל דלא מיקרי דיו אלא הקרוש של קוצים שעושים בצרפת. ומותר ליתן אדרמנט לתוך הדיו.
<h2>דף כ.</h2>
הלכה תולין את השם אבל לא מוחק ולא גורר, לפי שאינו נכתב לא על גבי המחק ולא על גבי הגרר. הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת, אין השם מן המובחר. אלא מעכבו וכותב אחר.
<h2>דף כב.</h2>
עיקר עיבוד היינו במלח וקמח ועפצים. ואין ס"ת ומגילה נכתבין אא"כ מעובד בכולן. ואנו נוהגין לכתוב ספר תורה ומגילה ושטרות על קלפים שאינם מעופצים. ואומר ר"ת זצ"ל דתיקון שלנו עדיף מעיפוץ שלהם. הילכך תיקון שלנו בעינן שיהא על ידי ישראל לשם ספר תורה או לשם תפלין.
<h2>דף מה:</h2>
ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ומסור וישראל משומד פסולין. ויגנזו. ספר תורה שכתבו גר שחזר לסורו מחמת יראה ולבו לשמים קורין בו. אינו רשאי לכתוב אא"כ יודע לקרות. ספר תורה שכתבו גר תושב או ממזר פסול. קטן היודע לשמור תפיליו, שלא יכנס בהם לבית הכסא, אביו לוקח לו תפילין לחנכו מדבריהם. כתב הרב ר' יהודה חסיד זצ"ל, טוב לאדם שימעט כבודו וירבה כבוד שמים, לכתוב בתפלין קצת כתיבה עבה. ואינו רשאי לכתוב תפילין ומזוזות כשהוא רוצה להתנמנם, שהרי לא יתכוין לשמה. ועוד כתב, כשיכתוב תפילין אל יכתוב השמות עד שיבדוק שכבר כתב הכל כהלכה, שאם יכתוב השם ויטעה יביא השם לידי גניזה. וכשיכתוב תפילין צריך לכתוב לשם תפילין, וכן מזוזה.
תפלין לכתחילה בעו עיבוד לשמה. ובדיעבד שלא עיבדן לשמן לפירוש רש"י כשירות, ולפירוש רבינו חננאל זצ"ל ולפירוש רבינו תם זצ"ל פסולות. וכן ספר תורה. וציצית בעי עשייה לשמה דאורייתא, וסוכה מדרבנן. עיבוד הגוי פסול אפילו בישראל עומד על גביו.
<h2>דף נד:</h2>
הלכה תולין את השם אבל לא מוחק ולא גורר, לפי שאינו נכתב לא על גבי המחק ולא על גבי הגרר. הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלי"ת, אין השם מן המובחר. אלא מעכבו וכותב אחר.
<h2>דף ס:</h2>
תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב אפילו שלא בשעת הדחק הואיל ושגורים בפי כל. אבל שאר דברים שאינם שגורים בפי כל אין נכתבים אלא מן הכתב. אבל בשעת הדחק נכתבים שלא מן הכתב. ועל זה אנו סומכים לקרות פרשת קרבנות וקריאת שמע ומזמורים וגם ויושע בעל פה הואיל ושגורים בפיו [ו]בפי כל. אבל דברים השגורים בפיו ולא בפי כל, אינו רשאי לאומרן בעל פה אלא בשעת הדחק.
